<h1>ספר החינוך מצוה פ"ב</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שלא יהרגו בית דין הנדון כי אם בעדים מעידין על אותו עניין שהוא נהרג עליו שראוהו שעשה אותו בעיניהם ממש [לא] שיעידו עליו מצד אותות חזקות, ועל זה נאמר [שמות כ"ג] ונקי וצדיק אל תהרוג, כלומר הזהר עד מאד לבל תהרוג אדם שיהא באפשרות שלא עשה מה שאמרו עליו שעשה. וכן הוא מפורש במכילתא שאמרו שם, ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו, ישראל הוא, בן ברית הוא, אם הרגת אותו תהרג, והעלימו עיניהם שלא ראו בהכותו אותו ומצאוהו מיד הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג. הרי שמפני שהעלימו עיניהם בעת ההכאה נפטר זה. וכשר הדבר וראוי להיות כן שאלו התירה התורה להקים גבולי העונש באיפשרות הקרוב יצא מן העניין לפעמים להקים גבולי העונש באפשרות רחוק עד שנמית בני אדם לפעמים על מה שלא עשו, כי יש לאפשרות רוחב גדול, ודע זה והבינהו כי דבר ברור הוא. ולפיכך סגר יתעלה זה השער וצוה אותנו על זה, וכל פקודי השם יתברך ישרים. ועוד נכלל בכלל לאו זה מי שהעידו עליו שני עדים שראוהו שעבר עבירה כגון שהאחד מעיד עליו שעשה מלאכה בשבת והאחד מעיד שעבד עבודה זרה, שזה אינו נדון בעידותן, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן אמרו זכרונם לברכה [מכילתא כאן] היה אחד מעידו שראהו עובד לחמה ואחד ללבנה שומע אני יצטרפו, תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג. שורש המצוה נגלה הוא כמו שאמרנו. דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות ו' ע"ב] שאין עידותן מצטרפת אפילו מעידים בעבירה אחת עד שיראו שניהם כאחד. ועוד שיהו רואין זה את זה בשעת המעשה, להוציא את האחד ראהו מחלון זה והאחד מחלון אחר ואין יכולין לראות זה את זה, ושהמרתה מצרפן אם ראה שניהם, ויתר פרטיה בסנהדרין [ל"ז ע"ב]. ונוהגת בארץ ישראל בזכרים כמו שאמרנו לפי שבהם המשפט, כמו שאמרנו כמה פעמים, אבל לא בנקבות לפי שאינן דנות. והעובר עליה ודן על פי עדות שאינה מכוונת כמו שאמרנו עבר על מצות מלך, וענשו גדול מאד שגורם להרוג נפשות שלא כדין. והרמב"ן זכרונו לברכה [בהשגותיו למצוה זו] חשב זה המקרא בשני לאוין לענין אחר, והוא שנפטור בדיני נפשות בצדדין שנחייב בדיני ממונות. וסמך על מה שאמרו בגמרת סנהדרין [ל"ג ע"ב], תנו רבנן מניין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג, כלומר וזה נקי הוא דשמא זה ילמד שהוא נקי. ומניין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, תלמוד לומר וצדיק אל תהרוג, וזה צדיק הוא שכבר יצא צדיק. הנה ידקדקו המקרא לשני לאוין. וכל עניינים אלה מן השורש שכתבתי, שרצה האל שנהפך בכל זכות הנידון שמא עשה תשובה וניחם על רעתו שעשה ויהיה ממיישבי עולם, והוא ברוך הוא חפץ בישובו.
